Aharon Sasson

אימו – רחמה – היתה תופרת ושדכנית

אביו – אברהם – היה אח בבית החולים היהודי "מאיר אליאס" בבגדד.

השלטון שם היה מלוכני, והיחס ליהודים היה טוב.

הקהילה היהודית תמיד חיה באזורים מוגדרים משלהם ולא התערבבו עם אוכלוסייה אחרת.

החינוך היה חינוך דתי, הילדים היו הולכים ללמוד אצל רבי , כ-20 ילדים בחדר בביתו של הרבי.

שיטת החינוך היתה מאוד נוקשה.

כל ילד החל מגיל 4 החל ללמוד אצל הרבי תורה, ולאחר מכן היה הולך ללמוד בבית ספר יהודי.

הוא סיפר שכבר מגיל 13 הילדים עזרו בפרנסת המשפחה, ולאחר הלימודים יצאו לעבוד, ואת הכסף שהרוויחו היו נותנים להורים.

העליה לארץ:

אחוז מסוים באוכלוסייה השתייך לקבוצות הדוגלות בעליה לארץ ישראל ופעלו להפיץ את הציונות בקרב האוכלוסייה ולהמליץ לעלות בהזדמנות הראשונה לארץ ישראל.

משפחתו היו בתנועה הציונית בעירק ושם למדו על ארץ ישראל.

מאז ששמעו שקמה מדינה ליהודים, החלום שלהם היה לעלות לארץ ישראל.

בינואר 1951 הוא עלה לארץ יחד עם אחיותיו: חביבה וכרמלה.

לא כל המשפחה עלתה ביחד, אלא ב- 4 פעימות.

הם הגיעו בטיסה שאותה מימנה הקהילה היהודית, מעירק לקפריסין, ומשם טסו לארץ ישראל.

שם משפחתו המקורי היה "גזל" שפירושו בעברית "אייל".

כשעלה לארץ שאלו אותו בשדה התעופה מה שמו של סבו, והוא ענה "ששון" וכך רשמו בשם משפחתו את שמו הפרטי של סבו בתור שם משפחתו.

חלק מאחיו החזירו עם השנים את שם המשפחה ל"אייל" והוא נשאר "ששון" כפי שרשמו לו בהגיעו לארץ.

כאשר הגיעו לארץ שיכנו אותם ב"שער עליה" – מחנה צבאי אנגלי ליד חיפה אח"כ הם הועברו למעברה בפרדס-חנה ולאחר מכן ב"עמישב"

פתח-תקוה. תוך תקופה של חודש וחצי לערך, כל המשפחה הגיעה לארץ.

הוא סיפר שהגיע לארץ תוך כדי נסיעה במשאית ראה ממטרות לראשונה, דבר שלא ראה קודם לכן בעירק.

הוא חשב שזה אחד מפלאי הארץ "זבת חלב ודבש" שהאדמה מוציאה מים בעצמה....

כל עוד הם שוכנו ב"שער העליה" וב"פרדס-חנה" הם קיבלו את הכלכלה מהמדינה, וכשעזבו לעמישב בפתח-תקוה וגרו באוהלים הם היו צריכים לכלכל את עצמם.

הם ניגשו ללשכת העבודה וקיבלו כל עבודה שניתנה להם וכך כילכלו את עצמם.

העבודות שניתנו היו עבודות פיזיות בעיקר חקלאות.

תנאי המגורים היו גרועים ביותר. הם היו 10 אנשים באוהל אחד שגודלו כגודל חדש סטנדרטי כיום, שירותים משותפים לכל 200 איש, ומקלחת שדה... כך שלא יכלו להתקלח כל יום.

שהגיעו לארץ לא ידעו את השפה העברית אבל בגלל שלמדו לקרוא תורה ופירושה בעירק, הבינו את השפה.

לפי דבריו לא היו להם בעיות עם יחס החברה הישראלית אליהם.

תוך כ- 4 חודשים הוא מצא עבודה קבועה בקיבוץ "מסדה" בתור לולן עד גיוסו לצבא, שם הוא גם למד קרוא וכתוב.

בגיל 18 גויס לצבא והשתתף במלחמות: קדש, ששת הימים ויום כיפור.

בבגרותו עבד כאזרח עובד צה"ל במחנה תל-השומר עד יציאתו לפנסיה.

חלק מתפקידיו היו ייצור טנק המרכבה הראשון.

הוא היה ידוע כעובד מצטיין בכל מעשיו ובידנו קלסר שלם של תעודות הערכה והצטיינות שקיבל במהלך שנות עבודתו, חלקם על המצאת פטנטים והצעות ייעול שחסכו הרבה כסף למדינה.

בקטגוריית ציר הזמן ניתן להתרשם ממספר ההוקרות שקיבל על הצעות הייעול שהגיש ועל עבודתו המסורה לאורך השנים.

הוא היה בעל, אב, סב וחבר למופת. אהוב ביותר, אוהב אדם ומשפחה ואמת ויושר דרכו.